<h1>האגודה</h1>
<h2>דף ב:</h2>
שלשים ושש כריתות וכו'. מניינא למה לי שאם עשאן כולם בהעלם אחד חייב על כל אחת ואחת, הא דתנן ארבעים מלאכות חסר אחת מניינא למה לי כו'. ארבעה מחוסרי כפרה, ארבעה מביאין על הזדון כשגגה. חמשה מביאין קרבן אחד על עבירות הרבה. חמשה מביאין קרבן עולה ויורד. ארבעה אבות נזיקין, למעוטי מסור ומפגל. פירש בקונטרס דלא משלם ממיטב. ור"י פירש למעוטי דלא איירי בהו עיין פרק קמא דבבא קמא [ה' ע"א].
<h2>דף ג.</h2>
מודה בע"ז מאהבה ומיראה רבא אמר פטור. פירש ר"י דלא קיבל באלוה לא בפה ולא בלב אך עובד בזיבוח או בקיטור מאהבת או מיראת אדם.
<h2>דף ה:</h2>
כיצד מושחין מלכים וכהנים כדאיתא מסכת הוריות [י"ב ע"א]. תנו רבנן הוא שלום הוא צדקיה וכו'. האי מאן דבעי למידע אי מסיק שתיה ניתלי שרגא בביתא דלא נשיב זיקא בעשרה יומי דבין ריש שתא ליומא דכיפורי וכו'. ומזה סמכו לעשות נר יום הכיפורים אבל לעולם אל ימנע אדם עצמו מן הרחמים אף אם יכבה נרו, אולי רוח או דבר אחר גרם, כדמסיק נמי ולאו מילתא היא דילמא חלשא דעתיה ואיתרע מזליה.
<h2>דף ו.</h2>
יהא רגיל למיכל בריש שתא קרא ריביא וכרתי. יש מפרשים ריביא שירבו זרעינו וכספינו. וכרתי שיכרתו שונאינו. וקשה אם כן יאכלו כל מה שירצה אם הוא טוב יהפך על עצמו ואם רע יהפך על שונאיו וקבלתי כל הני דמני גדלין מהר וסימן (יום) [הם] טוב לישראל. אמר להו רב משרשיא לבריה כי בעיתו מיעל קמי רבכון גרסו מתניתין מעיקרא והדר עיילו. וחזו לפומא דרבכון. וגרסו על נהרא דמיא. טב למיכל גילדנא סריא, מכותח דרמא כיפי. פירוש דג מוסרח מכותח חזק ולח כי הוא מטמטם עיין סוף פר"ק דמועד קטן [י"א ע"א].
תנו רבנן פיטום הקטורת הצרי והצפורן כו'. מותר הקטורת מה היו עושין. כדאיתא סוף פרק קמא דשבועות [י' ע"ב]. קטורת נעשה שס"ה מנים נגד ימות החמה ושלש מנים למלא חפני כהן גדול ביום הכיפורים. [ע"ב] אחת לשתים ושבעים שנה מפטמין הקטורת לחצאין. תנו רבנן קטורת מחזירה למכתשת פעמים בשנה בימות החמה מפזרה שלא יתעפש. בימות הגשמים צוברה שלא תפיג ריחה. וכשהוא שוחק אומר הדק היטב היטב הדק הדיבור יפה לבשמים ורע ליין. ושלשת מנין שכהן גדול ממלא מהן חפניו מחזירו למכתשת מערב יום כיפורים ושוחקו יפה יפה כדי שתהא דקה מן הדקה. [ז' ע"א] מודה בעבירות דיום הכיפורים גופיה דלא מכפר ליה כל כך.
<h2>דף י.</h2>
[ח' ע"ב] ארבע מחוסרי כפרה. ארבע מביאין על הזדון [ט' ע"א] חמשה מביאין קרבן אחד על עבירות הרבה. האשה שהפילה ולדות הרבה, קא משמע לן איפשר לפתיחת הקבר בלא דם. בשאלתות דרב אחאי פוסק אי איפשר עיין פרק תינוקות [ס"ו ע"א]. אילו מביאין קרבן עולה ויורד. איזו היא שפחה כו'.
<h2>דף יא:</h2>
אמרו לו אכלת חלב, ומה אם ירצה לומר מזיד הייתי פירוש מתרצי' דיבוריה לא אכלתי שוגג אלא מזיד, והא דאמרינן [סנהדרין ט' ע"ב] אין אדם משים עצמו רשע הני מילי לפסול עצמו אינו נאמן, אבל אנו מאמינין לו שהוא מזיד ופטור מקרבן, ולא יביא חולין לעזרה כיון דהוא אומר מזיד הייתי ואעשה תשובה. דשתיק. אי שתיקה כהודאה עיין פרק האומר בקידושין [ס"ה ע"ב] ופרק הניזקין [נ"ד ע"ב]. אכל חלב וחלב, אכל פיגול נותר וטמא זה חומר בשני מינין וחומר במין אחד שאכלו בשני תמחויין ורבי יהושע דאמר תמחוי מחלקן.
<h2>דף יג:</h2>
כמה ישהא האוכלו כו', התירו לעוברה לאכול פחות מכשיעור ואפילו טובא מפני הסכנה. אכל אוכלין טמאין ושתה משקין טמאים, שתה רביעית יין ונכנס למקדש כדי אכילת פרס חייב, רבי אלעזר אומר אם הפסיק בה או נתן לתוכה מים כל שהו פטור. והוא הדין להורות. ודווקא ברביעית מועיל מים אבל יותר מרביעית לא יועיל מים. כדמוכח דרב לא אורי מיום טוב לחבריה עיין בגמרא. הקשה ר"י הא דאמרינן פרק קמא דכתובות [י' ע"ב] אכל תמרים אל יורה ותירץ היינו מדרבנן דמן התורה אינו אסור להורות אלא מן היין. יש אוכל אכילה אחת וחייב עליה ארבע חטאות ואשם אחד. [י"ד ע"א] יש בועל בעילה אחת וחייב עליה שש חטאות.
<h2>דף יח.</h2>
ספק אכל חלב שתי חתיכות אחת של חלב ואחת של שומן בא ישראל ואכל הראשונה ובא כותי או עורב או כלב ואכל השנייה חייב אכל כותי הראשונה ובא ישראל ואכל השנייה פטור.
<h2>דף יט:</h2>
ולימא מקצת הגבהה. פיר' ר"י מכאן הגביה קרדום בערב שבת והכה על הסדן בשבת פטור ורבי מחייב. מתעסק בחלבים ובעריות חייב שכן נהנה.
<h2>דף כב.</h2>
[כ' ע"ב] אכל דם שחיטה, דם הטחול דם הלב דם בצים כו'. [כ"א ע"ב] אמר רב דם דגים שכנסו אסור אם אין בו קשקשים, דם שעל גבי ככר גוררו ושל בין השיניים מוצצו ואינו חושש. הלב קורעו ומוציא את דמו לא קרעו אינו עובר, לא שנו אלא לב עוף שאין בו כזית אבל לב בהמה אסור וחייב עליו כרת. איזהו דם הקזה כו'.
<h2>דף כד.</h2>
הנותן מתנה לחבירו ואמר הלה אי אפשי בה בטילה היא. עיין פרק השולח [ל"ב ע"א].
<h2>דף כה.</h2>
ר' אליעזר אומר מתנדב אדם בכל יום אשם תלוי והוא היה נקרא אשם חסידים, אמרו עליו על בבא בן בוטא שהיה מתנדב אשם תלוי בכל יום מלבד אחר יום הכיפורים. [כ"ו ע"ב] המפריש שני סלעים לאשם ולקח בהם שני אילים, אם אחד מהם יפה שני סלעים יקריב לאשמו וכו'. [כ"ז ע"ב] המפריש חטאתו ומת לא יביאנו בנו אחריו. הפריש מעות לכבשה או לשעירה והעני יביא עוף. העני עוד יביא עשירית האיפה. והוא הדין איפכא אם העשיר. [כ"ח ע"א] כבשים ועזים שקולין. תורין ובני יונה שקולין. אביו ואמו שקולין. הרב קודם לאב. ארבעה צווחות צווחה עזרה וכו'. כדאיתא סוף פרק מקום שנהגו [נ"ז ע"א].
